פסק-דין בתיק ע"א 9532/06

ערעור על פסק-דינו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים (כב' המפקח פ' לוי, להלן: "המפקח"), מיום 6.2.06, בתיק מס' 258/05, וכן ערעור על החלטתו של המפקח מיום 30.7.06 בתיק האמור. הערעורים הוגשו בהתאם לסעיף 77 לחוק המקרקעין,             התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

רקע עובדתי

1.         המערער, כבן 82, הוא הבעלים הרשום של חמש דירות בבית משותף בן שמונה דירות ברח' אלפסי 25 בירושלים. שלוש הדירות האחרות הינן בבעלות אחרים.

2.         הרכוש המשותף בבית נדרש לאחזקה ותיקונים. בעקבות סכסוכים בין בעלי הדירות, לא ניתן היה לכנסם לצורך מינוי ועד בית בלא הסכמת המערער, ועקב כך פנו שניים מבעלי הדירות למפקח וביקשו את מינויו של עו"ד יוסף גזיב, כנציגות ממונה בבית המשותף על פי סעיפים 67 ו-72 לחוק המקרקעין. ביום 15.3.04 נענה המפקח לבקשה וקבע, כי תהא זו הדרך הנכונה, היעילה והצודקת ביותר למנות את עו"ד גזיב כנציגות ממונה מטעם המפקח "לצורך ההוצאה לפועל של כל העבודות המתבקשות ברכוש המשותף של הבית, בהתאם לחוות הדעת של המומחה, המהנדס י. ברגמן (מיל"ב). לנציגות ממונה זו, כמפורט לעיל, מוענקות כל הסמכויות ו/או הזכויות ו/או החובות הנתונות לנציגות של בית משותף בהתאם להוראות חוק המקרקעין" (תיק מס' 24/04).

3.         לאחר המינוי פנה עו"ד גזיב גם אל המערער בבקשה להעביר לו הצעות מחיר מטעם קבלנים על מנת שיבצעו את העבודות שנדרשו להחזקת הבניין על פי חוות הדעת של המהנדס ברגמן (להלן: "המהנדס"). פניות אלה לא נענו על ידי המערער והמשיב הטיל את ביצוע העבודות על קבלן שאיתו הוסכם לבצען על פי חוות הדעת של המהנדס. משלא שילמו המערער ומשפחה נוספת את חלקם בביצוע העבודות האמורות, ולאחר פניות חוזרות ונשנות אל המערער שלא נענו הגיש המשיב תביעה למפקח כנגד המערער והמשפחה הנוספת. התביעה כנגד המערער בגין חלקו בהוצאות הועמדה על סך של 44,855 ש"ח. יצויין, כי לאחר הגשת התובענה שילמה המשפחה הנוספת את חלקה בהוצאות, וכך נותר המערער כנתבע יחיד בתובענה האמורה.

4.         מכאן החלה הסאגה שהובילה להגשת הערעור דנן. כתב התביעה נשלח אל עו"ד איתן גבאי שהמשיב סבר, על יסוד הודעתה של אשת המערער, כי הוא מייצג את המערער (נספח י"א לתיק המוצגים של המשיב), וכן על יסוד העובדה שעו"ד גבאי ייצג את המערער בהליכים בבית משפט השלום בתובענה שהוגשה נגדו על ידי המשיב. משלא הוגש כתב הגנה על ידי המערער, עתר המשיב למפקח לקבל פסק דין כנגד המערער, אולם המפקח לא נענה לבקשה משסבר שאין ראייה כי עו"ד גבאי מייצג את המערער גם בתובענה שלפניו. המשיב שלח שליח לביצוע המסירה של כתב התביעה, ומשלא הצליח השליח למסור את התובענה באופן אישי למערער הדביק את כתב התביעה, ביום 12.12.05, על דלת דירתו של המערער. גם בעקבות כך לא הוגש כתב הגנה על ידי המערער. ביום 6.2.06, בתאריך המקורי שנקבע לדיון בתביעה, ניתן פסק דין על ידי המפקח כנגד המערער, במסגרתו חייבו לשלם את הסכום הנתבע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

5.         משלא פרע המערער את חיובו על פי פסק הדין, שלח המשיב שליח נוסף לבצע מסירה של פסק הדין למערער. משלא הצליח לבצע מסירה אישית, הדביק את פסק הדין על דלתו של המערער, ביום 27.3.06, לאחר שלושה ביקורים. גם לאחר מתן פסק הדין לא שילם המערער את חלקו על פי פסק הדין, ובעקבות כך הוגש פסק הדין לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים. האזהרה שנשלחה מלשכת ההוצאה לפועל אל המערער לא נדרשה, ושוב נאלץ המשיב לשלוח שליח שהדביק את האזהרה על דלת דירתו של המערער, לאחר שלושה ביקורים, ביום 30.4.06.

6.         ביום 30.5.06 הוגשה למפקח בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. בבקשה נאמר, כי לאור מצבו הבריאותי של המערער, יבצר ממנו לתת תצהיר וזה יינתן על ידי בנו הבקיא בעובדות. בתצהיר נאמר, כי אביו - המערער - מוגבל ביותר מבחינה בריאותית ומיום 5.2.06 היה מאושפז בבתי חולים במצב אנוש ביותר. לאחרונה, כשסר לבית אביו על מנת לאסוף את הדואר שהצטבר מצא בתיבה הפרוצה מכתב המעיד על תיק ההוצאה לפועל. מעיון במכתב זה הסתבר לו, כי ביום 6.2.06 ניתן פסק דין, כאשר אביו או מי מבני משפחתו לא קיבל את פסק הדין. כמו כן, אביו או מי מבני ביתו גם לא קיבלו מעולם כתב תביעה, זימון לדיון, בקשה או הודעה הקשורה בפסק הדין האמור (סעיף 5 לתצהיר הבן). בתצהיר הועלו גם טענות שהופנו כנגד ביצוע העבודות בבית המשותף וטיבן.

המפקח דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בקובעו, כי מהחומר המצוי בתיק עולה בבירור, כי נעשו ניסיונות רבים להמציא את כתבי בי-הדין (כתב התביעה, ההזמנה לדין ופסק הדין) במסירה אישית למענו של המערער וכן באמצעות דואר רשום, אך מאחר שהדבר לא התאפשר הודבקו אלה על דלת דירתו של המערער, ויש לראות בכך המצאה כדין. כיוון שהבקשה לביטול פסק דין לא הוגשה על ידי בעל הדין בעצמו, ואף לא במועד הקבוע לתקנות סדר הדין, דחה המפקח את הבקשה על הסף (להלן: "ההחלטה הראשונה").

7.         ביום 30.7.06 הגיש המערער, באמצעות באת-כוחו דאז, עו"ד מאשא וולפיש, בקשה נוספת לביטול פסק הדין ולעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל. בבקשה זו שב המערער על הטענות שנטענו בבקשה הקודמת, אלא שבזאת הפעם צורף תצהיר של המערער ותצהיר של בנו. בתצהירו אומר המערער, כי ביום 5.2.06, יום לפני מתן פסק הדין, אושפז לתקופה ממושכת במצב אנוש בבית החולים "הדסה" ולאחר מכן בבית החולים "שערי צדק", וכל אותה העת שהתה רעייתו לצידו במלונית הסמוכה לבית החולים. רק בימים האחרונים הובא לידיעתו פסק הדין שניתן על ידי המפקח ורק אז סיפרו לו ילדיו, כי בעקבות מתן פסק הדין פנו ביוזמתם למפקח בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, אך נדחו. לטענתו, את ההחלטה בדבר דחיית הבקשה, שנשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה, קיבלה בתו בסניף הדואר מספר שבועות לאחר נתינתה. עוד נאמר בתצהירו של המערער, כי ביום 29.6.06 ניגש בנו ללשכת המפקח לעיין בתיק ואז קיבל לראשונה את פסק הדין. המערער הצהיר, כי לא חתם ולא קיבל בדרך כלשהי כל כתב תביעה בתיק נשוא הערעור. גם בני משפחתו וילדיו לא נתקלו בשום כתבי בי-דין לא על הדלת של הדירה ולא בסמוך לה.

            בנו של המערער אומר בתצהירו, כי אביו אושפז ביום 5.2.06, יום לפני מתן פסק דינו של המפקח, לתקופה ממושכת ואמו שהתה לצידו במלונית הסמוכה לבית החולים. עוד נאמר בתצהירו, כי כשמצא "נייר כלשהוא" הנוגע לתיק הוצאה לפועל שנפתח בעקבות פסק הדין, פנה מיידית בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל, אך הבקשה נדחתה. את ההחלטה בדבר הדחייה, שנשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה, קיבלה אחותו בסניף הדואר מספר שבועות לאחר נתינתה (יצויין, כי לא צורפה אסמכתא כלשהי לאימות טענה זו). ביום 29.6.06 ניגש הבן ללשכת המפקח לעיין בתיק וקיבל לראשונה את פסק הדין. הבן הצהיר עוד, כי מעולם לא נתקל לא הוא ולא אף אחד מבני משפחתו בשום כתבי בי-דין לא על הדלת של אביו ולא בסמוך לה. 

            המפקח דחה גם בקשתו זו של המערער לביטול פסק הדין. בהחלטת המפקח נאמר כדלקמן:

"כפי שעולה מהבקשה הקודמת לביטול פסה"ד שהוגשה ע"י המבקש עצמו ביום 30.5.06 (בק' 66/06) ומהמסמכים שצורפו לה, דבר קיומו של פסה"ד שניתן נגדו היה ידוע לו לפני 30.5.06, ודבר זה עומד בסתירה לאמור בבקשה הנוכחית ובתצהיר שצורף לה מאחר שבקשה זו חוזרת על עצמה, ומאחר שהיא הוגשה זמן רב לאחר שחלף המועד להגשתה (30 יום מקבלת פסה"ד) - דינה של  בקשה זו (כקודמתה) להידחות על הסף". (ההדגשה במקור - א.פ.). (להלן: "ההחלטה השניה").

8.         מכאן הערעורים שלפניי על החלטה זו וגם על פסק-דינו של המפקח מיום 6.2.06.

עיקרי טענות הצדדים

9.         המערער טוען, באמצעות בא-כוחו, עו"ד ראובן יהושע, כי לא קיבל את כתב התביעה שהוגש למפקח, לא את ההזמנה לדין ולא את פסק הדין שניתן נגדו. לשיטתו, טעה המפקח בשעה שקבע שההדבקה על דלת הדירה הינה בבחינת "המצאה" לצורך מתן פסק הדין. לטענתו, לא היה צריך המפקח להסתפק ב"הדבקה" לצורך המצאה, שכן המשיב יכול היה לנסות ולהמציא את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין באופן ממשי ולא על דרך של "הדבקה" בכל שעה משעות היום.

            עוד נטען, כי דחיית הבקשה השניה לביטול פסק הדין שגויה וסותרת את ההחלטה בבקשת ביטול פסק הדין שהוגשה ראשונה, שכן, בהחלטה הראשונה קבע המפקח, כי מגיש הבקשה, בנו של המערער, אינו בעל דין בהליך. לעומת זאת, בהחלטה השניה קבע המפקח, כי בקשת הביטול הראשונה הוגשה על ידי המערער עצמו, בשעה שלמפקח עצמו היה ידוע, כי לא המערער היה זה שהגיש את בקשת הביטול הראשונה. עוד נטען, כי אין במסמכים שצורפו לבקשת הביטול הראשונה כדי ללמד, כי המערער עצמו היה מודע למתן פסק הדין נגדו, כפי שמופיע בנימוקיו של המפקח בהחלטה השניה. עוד נטען, כי המערער ידע על קיומו ותוכנו של פסק הדין רק בסוף חודש יולי 2006, בסמוך לפני שהוגשה בקשת הביטול השניה, ועל כן הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

            המערער מוסיף וטוען, כי אף בהנחה שחלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ראוי היה שהמפקח לא יידחה את הבקשה על הסף, יידרש לנימוקים לגופם של דברים, ייתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער ויאריך את המועד, כפי שהתבקש בבקשת הביטול השניה. כמו-כן נטען, כי היה על המפקח ליתן למערער את יומו בבית המשפט, שכן בפיו טענות הגנה טובות כנגד התובענה שהוגשה.

10.       המשיב טוען, כי כתב התביעה נמסר לעו"ד גבאי אשר גם אישר קבלתו, ועו"ד גבאי לא טען מעולם שאיננו מייצג את המערער בתיק זה. לחלופין נטען, כי כתב התביעה הומצא, בדרך של הדבקה, ביום 12.12.05, כפי שאף קבע המפקח. עוד צויין, כי המערער, על פי דבריו, אושפז ביום 5.2.06, יום לפני המועד שנקבע לדיון לפני המפקח, ובמועד זה לא היה לפני המפקח כתב הגנה מטעם המערער. לפיכך, ניתן פסק הדין כנגד המערער, ביום 6.2.06, כדין. המשיב מפנה גם לכך שפסק הדין נשלח על ידי לשכת המפקח כחודש לאחר הינתנו ובכך קמה חזקה, כי הגיע לידיעת המערער. אם לא די בכך, הרי ביום 27.3.06 הומצא פסק הדין למערער, בדרך של הדבקה על ידי שליח, והמועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד חלף ביום 26.4.06, ומועד הגשת ערעור זה תם ביום 11.5.06. המשיב מציין גם, כי האזהרה בדבר הגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הומצאה על ידי שליח ביום 30.4.06 ולפיכך, המועד בו היה עליו להגיש את הערעור חל ביום 14.6.06, זאת בשעה שהערעור הוגש רק ביום 22.10.06. המשיב מפנה גם לכך, כי בתצהיר המערער ובנו לא מצויינים המועדים מתי שוחרר המערער מבית החולים.

עוד טוען המשיב, כי עשה מעל ומעבר להמצאת כתב התביעה למערער, גם באמצעות עו"ד גבאי וגם ישירות, וכך נהג גם לגבי המצאת פסק הדין, אולם המערער, כדרך שיטתית, מתחמק ממילוי התחייבויותיו. עוד נטען, כי מעיון בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לראשונה עולה, כי היא חתומה על ידי המערער עצמו, וכי בנו פועל על פי יפויי כח כללי מצד אביו. המשיב מוסיף וטוען, כי גם אם רק בסוף חודש יולי 2006 נודע לו על פסק הדין שניתן נגדו, הרי גם במקרה שכזה המועד להגשת הערעור תם ביום 15.10.06, בשעה שהערעור הוגש רק ביום 22.10.06.